גבי אבודרהם נולד ב-1972 למשפחה מזרחית בבית שאן, עיר עתיקה שנמצאת בצפון ישראל. בגיל 19 הוא הכיר את בועז גולדברג. הם נפגשו בבית הספר והתחילו לנגן יחד. הם נשארו הרבה שעות בבית וכתבו שירי רוקנ’רול כמו ב-1950 – שירים על בחורות, על קיץ שלא נגמר, על ים ועל אהבה עצובה. אחרי כמה חודשים, גבי התחיל בשינוי גדול יותר: לא רק שהשירים שלו היו בעבר, אלא גם שהוא נכנס לדמות של מישהו משנות החמישים. הוא קרא לעצמו מאותו רגע צ’ארלי מגירה. בראיון לעיתון הוא אמר: “אני רוצה לחזור לעבר שאף פעם לא היה.”
בתל אביב של שנות ה-80 וה-90 הייתה סצינה אלטרנטיבית של אנשים שהתלבשו, רקדו ודיברו כאילו הם נמצאים במועדון בלונדון של שנות ה-50, ולא בישראל. לכן הקהל האלטרנטיבי בתל אביב מאוד אהב אותו. אבל גבי (או צ’ארלי) לא רצה להישאר בישראל, ואחרי שהתחתן הוא עבר לברלין, שם נולד לו בן.
החיים כמוזיקאי היו לו קשים. לפעמים הוא אמר: “אני לא יודע אם אני רוצה להמשיך במוזיקה. אולי אני צריך לעבור למקצוע אחר”. אבל גבי לא הפסיק אף פעם לנגן ולשיר. הוא והלהקה שלו הופיעו בכל אירופה וגם בארצות הברית. הרבה אנשים התחילו לשים לב לדמות המוזרה שהופיעה פתאום, כאילו משום מקום. ההופעות שלו הפכו לרדיקליות יותר, ונראה שהפרסונה של צ’ארלי מגירה נכנסה לתוכו, ולא הפוך. גבי אבודרהם הפסיק להיות גבי; הוא הפך לצ’ארלי.
היו לו הזדמנויות לעשות כסף מהמוזיקה שלו, והרבה אנשים רצו לראות אותו מצליח. יש לו קול מיוחד מאוד ולכל השירים שלו יש סאונד וינטג’ מעניין. במאים מפורסמים אפילו השתמשו במוזיקה שלו בסרטים שלהם, וכולם חשבו שעוד רגע זה קורה – וצ’ארלי מצליח בכל העולם. אבל זה היה מאוחר מדי. ב-2016 הוא נמצא מת בבית שלו. כשמצאו אותו, הגיטרה שלו הייתה עדיין מחוברת.
צ’ארלי מגירה נשאר דמות מיוחדת במוזיקה הישראלית האלטרנטיבית. הוא נתן למוזיקאים מוטיבציה להיות מי שהם באמת רוצים, בלי קשר לארץ שלהם, לאיפה הבית שלהם נמצא ולאיך אנשים בשכונה שלהם התלבשו.
