הסיפורים הראשונים על פּוּ הדֹב נמצאו ב-1926. אַלַן אלכסנדר מילְן כתב את כל הספרים, ואחר כך תִרְגְמוּ את הסיפורים שלו להרבה שפות. מאז ועד היום, פו הוא הדב הכי מפורסם בעולם.

פו הדב לבש חולצה אדומה, והייתה לו בטן גדולה כי הוא היה ממש עַצְלָן. הוא אף פעם לא הלך או רץ לשום מקום, והוא אהב לאכול הרבה דְבַש. הוא גר ביַעַר בבֵית-עץ. היו לו שלושה חברים: כריסטופר רוֹבּין, רַאבּיט וטִיגֶר. כשהיה להם דבש בבית, הוא ביקר אותם כל יום והם דיברו על דברים שקרו להם קודם.

אם יש משהו שאפשר ללמוד מפו הדב, זה מה זה אומר ‘להיות חברים’. כשהיה לו מַצָב רוּחַ טוב, הוא כתב שיר על החברים שלו ועל החיים. הוא לא היה חָכָם, אבל לפעמים היו לו רעיונות מצוינים איך לעזור לחברים שלו כשהם היו צריכים עֶזְרָה.

הדבר הכי טוב שאני למדתי מפו הדב, הוא המשפטים המצחיקים שהוא אמר:
1.) “Did you ever stop thinking and then forgot to start again?”
קרה לך פעם, שהפסקת לחשוב, ואז שכחת להתחיל שוב?
2.) “My spelling is wobbly. It’s good spelling but it wobbles and the letters get in the wrong places.”
האִיוּת שלי זז. זה איות ממש טוב אבל הוא זז, ואז האוֹתִיות עוברות למקום הלא נכון.
3.) “People say nothing is impossible but I do nothing every day “
אנשים אומרים ש”שום דבר” הוא לא אֶפְשָרי, אבל אני לא עושה שום דבר כל יום. (המשפט הזה לא “עובד” בעברית, רק באנגלית …:)