יש לי חִיבָּה רבה לנושא הזה, אותו חקרתי במהלך לימודי התואר השני באוניברסיטת אסטאדואל דה קמפינאס (אוניקמפ), סאו פאולו, ברזיל.
רודְצֵ’נְקוֹ היה אמן, מְעַצֵב גראפי, צַלָם ומַנְהיגָה של תנועת הקונסטרוקטיביזם שהייתה ברוסיה / ברית המועצות. אפשר לומר שכל יְצִירָתוֹ נעשתה באופן גראפי וחָזוּתִי, והוא השפיע על אמנים אחרים בעולם עד היום, מתנועת באוהאוס עד להקת פרנץ פרדיננד.
מבחינתו של רודצ’נקו, אומנות אמורה להביא תוֹעֶלֶת, ולִדְחוֹת את העבר הקשור בבּוּרְגָנוּת, כדי לְהַעֲריץ את בנייתו של האדם הסובייטי החדש.
הִתְבָּרֵר כי צורות ויזואליות, הרבה יותר מצורות תקשורת כתובות, היו יְעִילוֹת יותר בחינוך הפרולטריון, שברובו היה אנאלפביתי, ושאֶמְצָעִים גראפיים יְעִילִים יותר בתקשורת עם האוכלוסייה.
תמונה 1: ליליה בריק
בתמונה 1 – “ליליה בריק”, אנו רואים את הסופרת ליליה בריק, בצילום שחור-לבן, עם עיצוּבים גיאומטריים בצִבְעֵי-יְסוֹד. רודצ’נקו צילם אותה, ולאחר מכן יָצַר ממנה את הקולאז׳ הזה ביצירה גראפית.
תמונה 2: חֲלוּצָה צְעִירָה
בתמונה 2 – “חלוצה צעירה”, אנחנו רואים נַעֲרָה במהלך מִצְעָד במוסקבה. רודצ’נקו צילם אותה באופן מוּצְלָח, כשפניה כְּלַפֵּי מַעְלָה, כדי להראות שהאישה הסובייטית הייתה נהדרת, באופן בטוח ועָדין באותו זמן.
בתמונה זו, רודצ’נקו מנסה לְעוֹרֵר צִיפִּיוֹת טובות לעתיד חדש ומוצלח, יחד עם תשומת לב לחברה מתחדשת. מצד שני, למרות שזהו תַצְלוּם איקוני שלו, הוא מְיַיצֵג גם את תחילת הצנזורה שעברה עליו ועל אמנים סובייטים אחרים תחת ממשלת סטלין. אם כן, הצילום הזה מייצג את ניסיון ההִישָׂרְדוּת שלו כאמן באותה תְקוּפָה.
