בעיניי, הצגת הגבר המזרחי היא גִזְעָנית באופן מַטְריד, בְּעוֹד שֶזאת של האישה, היא סטריאוטיפית אבל לא באמת מַעֲלִיבָה. היא נראית כמו הבחורה היפה הטיפוסית, לבושה בצורה מַחְמִיאָה, ואמורה לעבוד כמלצרית בבארים או במִסְבָּאות. אני לא חושב משהו רע לגביה בגלל זה, ואני גם לא מְקַשֵר אותה לקבוצה מסוימת. בניגוד לכך, הגבר מְזוֹהֶה כמזרחי בקלות ומוצג בדְיוֹקָן סָפוּג במְאַפְיְינִים דוֹחִים, במיוחד בכל מה שקשור למַרְאֶה שלו.

בתמונה: “איציק”, זויה צ’רקסקי, 2012

גִזְעָנוּת הייתה קיימת בכל התקופות בהיסטוריה וכמובן אפשר למצוא את השפעותיה ביצִירוֹת אומנות רבות. האם אין רקע גזעני בכמה ממַחֲזוֹתָיו של שייקספיר כְגוֹן “הסוֹחֵר מוֶונֶציה” או “אותֶלו”? או ברומנים כמו *”מַסָע להודו” או “רובינזון קרוזו”? יצירות אלה מושפעות מגזענות של התקופות שבהן נוֹצְרוּ. אבל יש גם כמה יצירות, בהן ניתָן לראות שתַכְלִיתוֹ העיקרית של האומן הייתה לפרסם רעיונות גזעניים. למשל, קומיקס נגד יהודים ואפריקאים במשך תקופת הפשיזם והקולוניאליזם באיטליה, שאותן ראיתי בספרי היסטוריה. אני לא חושב שצֶנְזוּרָה יכולה לְהוֹעִיל במַאֲבָק נגד הגזענות, כי אני לא מאמין באִיסוּר. לדעתי צריכים להראות את היצירות הגזעניות, ובמקביל להסביר אותן וללמד את הצוֹפים להכיר את הגזענות שיש בהן.

אֹמָנוּת היא בִּיטוּי חופשי של מה שנמצא בנפשו של האמן. אם יש גזענות בחֲוָויָיתו, במה שהוא רואה סביבו או במה שהוא מרגיש בקשר למצב מסויים, היא יכולה לְהִתְבַּטֵא ביצירותיו. גזענות יכולה להיות שפה, אבל מה שחשוב הוא מה האמן מתכוון לומר בשפה זו. אם גזענות היא לא רק השפה שהוא משתמש בה, אלא גם המֶסֶר שהוא רוצה לְשַדֵר, אני חושב שהוא לא עושה אומנות אלא תַעֲמוּלָה גזענית.

יש אנשים שטוענים שהציור הוא “גזענות בְמַסְוֶוה של אמנות”. אני לא מסכים איתם, כי אני חושב שציורים אלו מְתָאֲרִים כמה מצבים, שקָרוֹב לְוַודַאי שַיָיכִים לחווייתה של האומנית. היא מציגה מַחְלוֹקוֹת וסִכְסוּכִים בתוך החברה הישראלית, חברה שבְּוַודָאוּת ניתן לראות בה גזענות. אבל אני חושב שהמסר שלה נוגע בהוֹקָעָתָם, כדי שאנשים יתעוררו ויַכּירוּ בעֲוָולוֹת ובבעיות בחברה. גזענות מוצגת כאחת מהסיבות לעוולות אלה וגם כתוֹלָדָה שלהן.

*שם הספר תוּרְגַם לעברית כ-“המַעֲבָר להודו”